בייגל ב-50 דולר, ישבן מספוג ודרמה ברודוס:
14 ימים של טירוף בפריז וניו יורק!

המסע שלי התחיל בטיסה מתל אביב ישירות לפריז. גרתי בעיר הזו 40 שנה והיא לחלוטין הבית השני שלי. התמקמתי בדירה המדהימה של פטריסיה (שהבן שלה, סשה, הוא צלם נחשב במגזין האופנה הבינלאומי ווג!). מזג האוויר הפריזאי קיבל את פנינו כרגיל – שמיים אפורים וטיפות גשם מנדנדות, בדיוק כמו המנטליות הצרפתית הלא ברורה… חחח 🌧️

בבוקר, לפני שפטריסיה יצאה למשרד, ירדנו לביסטרו השכונתי בהרובע ה-5 של פריז (ברחוב ברוקה 35) לקפה וקרואסון חמאה קלאסי. פטריסיה התגלתה כרכלנית לא קטנה; עברנו דרך שוק הבוקר הססגוני, והיא פירטה לי את כל החיים הפרטיים והסודות של יצרן השוקולד בעבודת יד של השכונה… היא מכירה שם את כולם! 🍫

כשפטריסיה נכנסה לעבודה, הלכתי לפגוש את אחותה מגי. נכנסנו להתפנק בקפה אנג׳לינה המפורסם ברחוב ריבולי – מוסד פריזאי היסטורי בעיצוב בארוק מפואר, עם תקרות גבוהות וציורי פרסקו על הקירות. הזמנו את השוקו החם והסמיך המפורסם שלהם, וקיבלנו מגש כסף מפואר של שלוש קומות עם מיני-עוגיות מדהימות. ישבנו שם וצחקנו על ‘הצרפתים החדשים’ שהגיעו לשם בלבוש גלביות, וכאילו למדו באותו רגע איך אוכלים עם סכו״ם מכסף… חחח! 😂

את ההמשך עשינו בטיול נוסטלגי לאורך הגדה השמאלית, בין דוכני הספרים המשגעים של הבוקניסטים ותצפית על הסירות בנהר הסן. ☕🧁

למחרת הגיע הזמן להמריא לתפוח הגדול, וכאן רשמתי את הניצחון הישראלי הקטן שלי על פטריסיה. היא מיהרה וקנתה מראש כרטיס במחלקת תיירים רגילה. אני, לעומת זאת, הפעלתי חושים של מדריכה מנוסה, וקניתי כרטיס בצ׳רטר של חברת French Bee. המחיר? 600 יורו בלבד לכרטיס הלוך ושוב לניו יורק – אבל במחלקת עסקים (Business Class)! ✈️👑

הטיסה הייתה פשוט הצגה חגיגית. כבר בקבלת הפנים בביזנס קיבלתי כוס שמפניה מבעבעת ובוטנים, ממש כמו כל ‘הקופים האחרים’ במחלקה… חחח. מיד אחרי ההמראה יישרתי את המושב למיטה מפנקת, וקיבלתי תפריט שף לבחור מה בא לי לאכול ב-7 השעות הבאות. התפנקתי בסלמון בגבינת פונדו עשירה, סלט ניסואז רענן, וים של עוגיות, מקרונים צבעוניים ובאגט חם מיניאטורי. ובגלל הלו״ז, אני נחתתי במנהטן יממה שלמה לפני פטריסיה! 💅

תפסתי אובר והגעתי ישירות לדירה של ג׳רמי במנהטן. הכניסה למתחם הרגישה כמו כניסה לארמון של מולטי-מיליונרים: לובי ענק עשוי כולו משיש, שוער בחליפה, פסלים אומנותיים, סלון המתנה מפואר וסבל שלקח לי את המזוודות. נכנסתי לדירה בהדסון 156, התיישבתי מול חלון הענק שמשקיף על נהר ההדסון המנצנץ.

בזמן שהבטתי בנוף, קלטתי למטה סופרמרקט ענק ומפואר בטירוף. חשבתי: איזה יופי, מחר בבוקר ארד לקנות קצת באגטים. למחרת ירדתי ונכנסתי פנימה. לקח לי בדיוק שתי דקות להבין את גודל הפדיחה… חחח! 😂 מסתבר שזה סופרמרקט אולטרה-יוקרתי שמיועד אך ורק לאוכל לחיות מחמד, בגדי מעצבים לכלבים ואביזרים לחתולים! ברוכים הבאים למנהטן, המקום שבו הכלבים חיים טוב יותר מאיתנו. 🐕🛒

הבוקר של היום הרביעי הגיע, ואחרי ששתינו את הקפה של ה-7 דולר בחוץ, הצעתי לפטריסיה: ‘בואי נסע יחד לראות את פסל החירות!’ פטריסיה הביטה בי, עיקמה את האף הצרפתי שלה ואמרה לי: ‘שרי, אני כבר הייתי שם בעבר, אין לי מה לחפש שם שוב. אני מעדיפה לעשות קניות בשדרה החמישית’. 🛍️

אמרתי לה תהני, והאמת? שמחתי בלב. לקחתי אובר ישירות לבאטרי פארק, המקום שממנו יוצאות המעבורות אל עבר פסל החירות ואי המהגרים האגדי אליס איילנד. עליתי על המעבורת, והתחנה הראשונה שלי הייתה אליס איילנד – תחנת המעבר ההיסטורית שדרכה עברו מיליוני מהגרים לאמריקה. נכנסתי למוזיאון המהגרים המרשים, ועמדתי מהופנטת ומרוגשת מול התמונות, החפצים והעדויות של הפליטים שהגיעו לכאן מכל העולם בסוף המאה ה-19. אנשים שהשאירו הכל מאחור, הגיעו חסרי כל עם מזוודות קטנות וחלומות ענקיים על עתיד חדש. זה היה מצמרר. 😢📜

משם המעבורת המשיכה והגעתי ממש אל לב האי של פסל החירות. להביט בפסל העצום והירוק הזה מקרוב, להבין שהוא היה המחזה הראשון שכל אותם מיליוני מהגרים ראו מסיפון האוניות אחרי שבועות בים – זה פשוט לעמוד מול הסמל הכי גדול בעולם של חופש, הזדמנות ותקווה.

ביום החמישי ניצלתי עוד יום של חופש מפטריסיה ונסעתי למקום הכי עוצמתי בעיר – מתחם הגראונד זירו, האנדרטה הלאומית להנצחת אסון התאומים ב-11 בספטמבר.

כשעמדתי שם, מול בריכות המים השחורות והעמוקות שזורמות אל תוך בטן האדמה והשמות החרוטים על דפנות השיש, הרגשתי מועקה כבדה בלב. המקום הזה פשוט חיבר אותי בשנייה אחת חזרה לישראל ולמציאות המורכבת שלנו בארץ. המחשבות התחילו לרוץ בראש: איך הטרור חוגג ככה בעולם? איך דבר מטורף כזה יכול לקרות במרכז העולם? עד מתי יהיו אנשים כל כך רעים שינסו להחריב את הטוב והחופש? לעמוד שם כישראלית, מול הזיכרון של פגיעה בחפים מפשע, זה רגע מצמרר שמחסיר פעימה ומזכיר לנו כמה הרוע האנושי יכול להיות אכזרי. 🇮🇱🕯️

מגראונד זירו הלכתי להאוקולוס – תחנת הרכבת והקניון המטורף שעוצב על ידי האדריכל סנטיאגו קלטרווה בצורת כנפי ציפור לבנה. המקום פשוט נקי ומרהיב בטירוף. פתאום נגמרה לי הסוללה בנייד, ונכנסתי לחנות הדגל של אפל המעוצבת שם. החבר׳ה שם היו פשוט אדיבים בטירוף, נתנו לי לשבת בכיף על אחת הספות המפוארות, והטעינו לי את הטלפון במטענים מהירים בחינם. כמובן שבתור ישראלית לא יצאתי פראיירית ורכשתי מהם מטען מהיר הביתה! 📱🛋️

בערב קבעתי להיפגש עם פטריסיה והחברים הברזילאים שלה ברופטופ הכי נחשב וחצוף בלב מתחם המיטפאקינג שנקרא Le Bain (או כמו שהמקומיים קוראים לו – ‘האמבטיה’, בגלל הג׳קוזי המטורף שיש ממש באמצע רחבת הריקודים שלו!). 🌆🍹 עלינו במעלית אל גג העולם, ואיך שנפתחו הדלתות נחתנו בתוך פלנטה אחרת לגמרי. פטריסיה והחברים הברזילאים שלה כבר חיכו שם, וכמובן שהפעם הם פשוט לא יכלו לפטפט ולברבר בלי סוף בגלל המוזיקה המטורפת והקצבית של הדיג׳יי שהרעידה את הגג! חחח, איזה שקט נפלא לאוזניים שלי. 🎧💥

התיישבתי עם קוקטייל ביד מול הנוף המשגע של גורדי השחקים המוארים, ופשוט נהניתי מכל שנייה של המראות. האנרגיה האמריקאית פשוט כבשה אותי. יש משהו מדהים בנון-שלאנט של האמריקאים, אנשים שפשוט לא דופקים חשבון לאף אחד בעולם! באמצע הרחבה קלטתי בחורה שמנה עם תחת ענק, שלבשה מכנסיים קצרים בטירוף כשהישבן שלה פשוט בחוץ, והיא רקדה ושיקשקה כאילו אין מחר, בביטחון עצמי מטורף ובשמחה אמיתית שאי אפשר להישאר אדיש אליה. הבטתי בה ובחופש המוחלט שלה ופשוט הצדעתי לה בלב! הלוואי על כולנו היכולת הזו לשחרר, לחגוג את הגוף שלנו וליהנות מהחיים בלי לעשות חשבון למה שיגידו מסביב. 🕺🍑

חזרנו לדירה המדהימה שלנו מול ההדסון, עייפות בטירוף, מלאות בניגודים של קודש וחול, עצב ושמחה – בדיוק כמו ניו יורק עצמה.

ביום השישי קרה פלא אמיתי: הצלחתי סוף סוף לנתק את בת דודתי פטריסיה מהחנויות הממוסדות של השדרה החמישית, ולקחתי אותה לחוות את מנהטן האמיתית, התוססת והמשוחררת ביותר – ברובע סוהו! סוהו מפורסם בארכיטקטורה הייחודית של בנייני ברזל יצוק, גלריות אמנות נחשבות וחנויות בוטיק מטריפות.

איך שהגענו, נחתנו היישר לתוך אווירת קרנבל רחוב משוגעת ומטורפת. הרחובות היו עמוסים בבתי קפה ופאבים שגלשו אל המדרכות, מוזיקה מכל פינה, בירות שזרמו כמו מים, ומופעי רחוב ססגוניים וצבעוניים בטירוף. זו הייתה ניו יורק בהתגלמותה – משוחררת לחלוטין, בלי שום שמץ של שיפוטיות ובלי עכבות. אנשים פשוט חגגו את החיים בכיף שלהם. פטריסיה הפלצנית מפריז פתאום פתחה את הלב, השילה את הנוקשות הצרפתית שלה, והתחילה לחלק חיוכים חמים לכל עבר! הקצב המנהטני שבר אפילו אותה. 🤍

אבל השיא של היום קרה כשנעמדנו מול מופעי הרחוב, וקלטתי דראג קווין (Drag Queen) מדהימה, ענקית ומרשימה עם פאה אדומה-כתומה פסיכית ומלבושים נוצצים. כמובן שלא היססתי, ניגשתי אליה בביטחון ישראלי טיפוסי, וביקשתי להצטלם איתה. 📸👑 בזמן שנעמדנו לתמונה, הסקרנות המדריכותית שלי פשוט גברה עליי. הבטתי בישבן המוגזם והמפואר שלה, והחלטתי שאני חייבת לבחון את המציאות בשטח. בשנייה אחת של תעוזה, שלחתי יד ופשוט… צבטתי אותה חזק בישבן! חחחחח 😂 רציתי לוודא ולבחון את התיאוריה שלי, וידאתי שזה אכן מה שחשבתי – ספוג טהור, חברים! ספוג! הדראג קווין הביטה בי, שתינו התגלגלנו מצחוק, וזה הפך לרגע הכי משעשע וקורע של היום. 🍑🤫

את היום המטורף הזה סיימנו בסיבוב קסום ב-Little Island – פארק ציבורי מלאכותי ומרהיב התלוי על עמודי בטון מטורפים מעל נהר ההדסון, מלא בצעירים, מדשאות ואנרגיות מטורפות מול השקיעה.

הבוקר של היום השביעי נפתח בעוד יום של חופש מפטריסיה. התחלתי את הבוקר בדאונטאון, בלב הפועם של הכלכלה העולמית – רחוב וול סטריט, מקום מושבה של הבורסה לניירות ערך של ניו יורק. צעדתי בין גורדי השחקים ועצרתי לפגוש את אחד הסמלים הכי מפורסמים בעולם: פסל השור המסתער (Charging Bull) – פסל ברונזה ענק שמייצג את האנרגיה, הכוח והאופטימיות הפיננסית של אמריקה. לזרום עם המנהג של התיירים ולגעת בו בשביל קצת מזל והצלחה כלכלית – זו אנרגיה מטורפת שחייבים לחוות! 🐂📈

משם המשכנו אל עבר חוויה היסטורית ואדריכלית פסיכית לחלוטין – מוזיאון האינטרפיד (Intrepid Sea, Air & Space Museum). 🚢✈️ חברים, אין דברים כאלו. מדובר במוזיאון מלחמה עצום ששוכן כולו בתוך נושאת מטוסים אמיתית וענקית ממלחמת העולם השנייה, שיושבת קבוע ממש על נהר ההדסון (ברציף 86). לטפס על הסיפון הענקי שלה, לעמוד מול עשרות מטוסי קרב היסטוריים, ואפילו להציץ בצוללת טילים אמיתית – זה פשוט מחסיר פעימה ומעורר כבוד מטורף. הנוף של מנהטן שנשקף מסיפון נושאת המטוסים הוא מחזה שלא שוכחים בחיים.

אבל הפינאלה האמיתי של היום חיכה לי בערב, כשיצאתי לחגוג בשייט חלומות על נהר ההדסון. עליתי על הסיפון, ונחתתי בתוך חוויה אמריקאית אותנטית ומשוגעת: שייט לילי עם ארוחת ערב מעולה ומוזיקת קאנטרי (Country Music) חיה ובועטת! 🎸🤠 דמיינו את עצמכם שטים בלב המים, מוזיקת גיטרות מקפיצה מרימה את האווירה, ואתם אוכלים ארוחה טובה מול הנוף הפנורמי של קו הרקיע המואר במיליוני אורות זהובים של מנהטן. חזרתי לדירה שלנו בהדסון 156 בשעת לילה מאוחרת, עם שירים של קאנטרי בראש, שבעה, מותשת לחלוטין אבל עם ההבנה הכי חזקה שיש: ניו יורק, את פשוט הדבר הכי טוב שקרה לי! 🇺🇸

היום השמיני של המסע שלנו הביא איתו חוויה משפחתית, מרגשת ותרבותית שלא נשכח עוד הרבה זמן. הוזמנו לארוחת ערב חגיגית אצל קרובת משפחה יקרה, אישה חכמה בטירוף שעובדת כמורה ומרצה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית במנהטן – אחת מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס הנחשבות בעולם. 🏫✨

הגענו לדירה המדהימה והמעוצבת שלה, כשאני מצוידת בזר ענקי של וורדים אדומים חגיגיים, ויחד עם ג׳רמי, הילדים המתוקים וכל המשפחה, התיישבנו סביב השולחן. קרובת המשפחה שלי הפיקה ארוחה פשוט פנומנלית: אומלט עשיר עם חצילים וקישואים, פטריות טריות מוקפצות בטעמים מדויקים, פירות טריים חתוכים ומעוצבים באומנות, וכמובן – הרים של בייגלס טריים עם גבינת שמנת וסלמון מעושן! לקינוח, ג׳רמי הפתיע עם עוגה משובחת ומטורפת שקנה באחת הקונדיטוריות הנחשבות בעיר. 🥯🍳🍰

אבל כמו בכל מפגש ישראלי טוב, מהר מאוד ‘חטאנו’ וגלשנו בשיחה אל עבר הנושא הכי בוער – המצב בארץ, ישראל ופוליטיקה עולמית. כידוע לכולם, אוניברסיטת קולומביה הפכה בשנים האחרונות למוקד הסוער ביותר של הפגנות הסטודנטים נגד ישראל. אז בזמן שלגמנו מהקפה, לא התאפקתי, פתחתי את הפה ובחיוך שנון שאלתי את קרובת המשפחה הפרופסורית שלי שאלה אחת קטנה ונוקבת:

הערב נסגר בחיבוקים חמים, לב מלא בגאווה, בטן מלאה בבייגלס ובעיקר המון צחוק משפחתי בריא שנותן כוח להמשך המסע. מנהטן, את פשוט לא מפסיקה לספק לנו דרמות וסיפורים!

ביום התשיעי הגוף והנפש שלי אותתו לי שהגיע הזמן לפסק זמן קטן. החלטתי שהיום נשארים קרוב, נחים, ומכינים בדירה סיר מרק ירקות חם, ביתי ומנחם מול נוף הנהר. יצאתי עם פטריסיה לסופרמרקט המקומי במטרה לקנות כמה ירקות בסיסיים, ושם חטפנו את השוק הכלכלי של החיים שלנו. חברים, מנהטן זה פשוט שיגעון! מלפפון אחד בודד – 3 דולר! עגבנייה אחת – 4 דולר! בצל, קצת גבינת קממבר צרפתית שפטריסיה לא מוותרת עליה, ובלי לשים לב הגענו לקופה והחשבון יצא… 100 דולר! על כמה ירקות בסיסיים! 🥬💸

כשחזרנו לדירה וחתכתי את הירקות, הבנתי את גודל האבסורד. לעומת ישראל, שבה קילו עגבניות עסיסיות וטעימות מהשוק עולה לפעמים שקלים בודדים, לקחת בניו יורק עגבנייה בודדת ב-4 דולר שיש לה פשוט טעם של פלסטיק – זה מטורף לחלוטין! נו טוב, לפחות המרק עמד, וישבנו מול חלון הענק אל עבר נהר ההדסון לאכול מרק ירקות שהמחיר שלו הרגיש כמו תכשיט יוקרה. 🥣

אבל בדרך חזרה מהסופר קרה משהו בלתי צפוי לגמרי. בזמן שהלכתי עם השקיות הכבדות, ראיתי מהצד בית כנסת יפהפה. עצרתי, הצצתי פנימה דרך הדלת, ופשוט ביקשתי להיכנס. השומר הביט בי, הצגתי את הדרכון הישראלי שלי כתעודת VIP – ונכנסתי. מה שגיליתי שם פשוט עצר לי את הנשימה: היכל תפילה מפואר בטירוף, עם תקרת כוכבים מנצנצת, ארון קודש מרשים וכל הפאר שאפשר לדמיין. ניגוד מטורף: עגבנייה בטעם פלסטיק מחוץ, ואוצר אומנותי רוחני מבפנים – זו מנהטן! 🕍✨

למחרת, ביום העשירי, קמנו עם כוחות מחודשים ויצאנו עם פטריסיה למרתון אתרי חובה עוצמתי במיוחד. התחלנו בכיכר קולומבוס (Columbus Circle) המרהיבה – ממש בפינה הדרום-מערבית של הסנטרל פארק. משם המשכנו ישירות אל עבר המלון המנצנץ של דונלד טראמפ (Trump International Hotel). המקום משדר עוץ-לוקסוס אמריקאי מוגזם, שיש ועמודי זהב מכל עבר, וכמדריכה שאוהבת לבחון את השטח – הקפדנו להיכנס ולהשתין דווקא בשירותים המפוארים של המלון של טראמפ… חחחח, אתם יודעים, פשוט כדי לקבל קצת פרופורציות על החיים ועל העושר המגוחך הזה! 😂🚽

משם המשכנו ברגל לאורך הסנטרל פארק ועצרנו מול בניין דקוטה האגדי – הבית שבו חי המוזיקאי המוערך ג׳ון לנון, וממש שם, בחזית הבניין, המקום שבו הוא נרצח בצורה כל כך טראגית בשנת 1980. 🎸 הלב נצבט. חצינו את הכביש אל תוך הפארק, אל אזור ההנצחה הרשמי Strawberry Fields, ועמדנו דקות ארוכות של שקט וצמרמורת מול פסיפס האבן המפורסם עם המילה IMAGINE. 🕊️🖤

את המרתון המטורף של היום קינחנו בביקור פסיכי במוזיאון הטבע והאדם (American Museum of Natural History) העצום. טיילנו שעות בין שלדי הדינוזאורים הענקיים והמיצגים המטורפים שגורמים לך להרגיש קטנטן מול היקום. 🦕

ביום האחד-עשר התגשם לי חלום שהיה לי מאז תחילת הטיול – להגיע לחב״ד 770 בברוקלין, למרכז העולמי של תנועת חב״ד-לובביץ׳, ולהתפלל לשלום ליד ביתו של הרבי. נסענו במוניות ממנהטן ישירות לברוקלין – וזו כבר כשלעצמה חוויה בלתי נשכחת. לבוא ממנהטן הנוצצת אל השכונות של ברוקלין זה מעבר בין שני עולמות שונים לגמרי.

הגענו ונכנסתי לבית הכנסת באותו היום שהם התפללו וחגגו עם ספרי תורה. אני פשוט נסחפתי מהאנרגיה, מהשמחה, מהאמונה שמרחפת באוויר. זה ריגש אותי מאוד. פטריסיה? פטריסיה עמדה עם שפתיים עקומות מול עזרת הנשים ומלא התינוקות… חחח. היא האיצה בי לצאת ואמרתי לה שתחכה לי בחוץ. 😂

כשיצאתי סוף סוף, פטריסיה ישבה בסבלנות על גדר האבן. ניסיתי לחפש מונית, וניגש אליי חסיד ואמר לי בעברית שיש משרד מוניות וש’הם משלנו’. הבנתי שהוא התכוון לישראלים. אבל כשנכנסתי למשרד – גיליתי שם אנשים שחורים, לא יהודים, עם כיפות! היכן ‘משלנו’? חחח.

אבל הם היו אמינים לחלוטין בעיני החסיד, ואז הבנתי שבברוקלין יש סינתזה מדהימה בין הקהילה השחורה לקהילה היהודית. לאחר מכן סיפרתי לבן שלי, והוא הסביר לי: בגלל שהרבי קנה את ברוקלין, הוא מעולם לא פינה את התושבים הקודמים השחורים – אף עזר להם להתפרנס. נוצרו בריתות ויחסי אהבה בין הקהילות שנמשכים עד היום. פשוט מרגש ומפתיע בטירוף.

הגענו לתחנת המטרו כדי לחזור למנהטן. ופטריסיה, שכבר ‘משוחררת’ מהפלצנות הפריזאית שלה, התעקשה שנטייל גם באיזור לפני שנסע. האיזור? הרבה גרפיטי ססגוני, חניות של מריחואנה ומשתלות של מריחואנה. 😂🌿 ניגוד מטורף: מהתפילות בחב״ד לחנויות המריחואנה – זה ניו יורק, חברים!

חזרנו לסנטרל פארק לטיול ממושך. הרגליים שלנו כבר גמורות מכל ההליכה המטורפת כשקלטתי מחזה חלומי: מרכבה מפוארת רתומה לסוס לבן יפיפה, שמציעה סיור מלכותי בין השבילים הירוקים. הסתכלתי על פטריסיה והצעתי. כשהיא שמעה שזה עולה 100 דולר, הפריזאית שלי כמעט התעלפה במקום מרוב זעזוע כלכלי… חחח! 😲💸

אבל אז הפעלתי את הראש הישראלי הבריא שלי ואמרתי לעצמי: ‘הלו, מתי אני אשוב לכאן פעם הבאה? בואו נחיה את הרגע!’. החלטתי לפנק את שתינו, פתחתי את הארנק, הודעתי לה שהפעם אני מזמינה, ועלינו לסיור כמו שתי נסיכות אמיתיות בתוך כרכרה של סינדרלה! פטריסיה זרמה בחיוך ענק, וזה היה אחד הרגעים הכי קסומים בתוך כל הטירוף של מנהטן. 🎠👑

אחר הצהריים המשכנו אל טיימס סקוור – ובאותו רגע שהגענו, פטריסיה פשוט איבדה את זה. מסתבר שהפריזאית הפלצנית שלי מחזיקה בחולשה קשה לסוכריות השוקולד של M&M’s. נכנסנו לחנות הענקית, והמחזה היה פשוט קורע מצחוק: הבחורה העמידה שקיות ופשוט קנתה קילוגרמים מכל הסוגים, הצבעים והטעמים שקיימים, כדי… תחזיקו חזק… להבריח אותם חזרה לפריז! 🍫✈️ אני עמדתי שם ופשוט התגלגלתי מצחוק. הבטתי בה וחשבתי לעצמי: הלו, גברת! מילא המזוודה המלאה בביצי קינדר שהיא הבריחה מצרפת לאמריקה, אבל עכשיו היא סוחבת קילוגרמים של שוקולד אמריקאי תעשייתי חזרה לצרפת? מעניין מה יגיד יצרן השוקולד ברחוב ברוקה ברובע ה-5… חחח! 🤐

והדרמה האמיתית של הערב חיכתה לנו בBroadway. פטריסיה מאוד רצתה שנלך למחזמר, אבל כשהיא שמעה שכרטיס רגיל עולה 170 דולר – המחיר היה כבד עליה מדי. אבל בשביל מה יש לכן מדריכה ישראלית שמכירה את השטח? הפעלתי את הגאונות הצרכנית שלי, ולקחתי אותה ישירות לקופות ה-TKTS המפורסמות שמסתתרות ממש מתחת למדרגות האדומות של הכיכר. עמדנו בתור, הפגנו יעילות, ותפסנו כרטיסים במחיר פסיכי של 50 דולר בלבד למחזמר האגדי ‘שיקגו’ (Chicago)! 🎟️🎷

נכנסנו לאולם המפואר, השחקנים עלו לבמה וההפקה הייתה פשוט עוצרת נשימה, סקסית, חריפה ובועטת. בכניסה ועל הבמה השחקנים קראו לנו אשכרא בפרצוף: ‘סאקרס!’ (פראיירים), כחלק מהטקסט האייקוני של המופע. ברגע שהמילה הזו נזרקה לאוויר, נתתי לפטריסיה מרפק קטן בצד, צחקתי ואמרתי לה בלחש: ‘שמעת? הם קוראים לכולם פראיירים – אבל אנחנו ממש, אבל ממש לא!’ 😂 לשלם 50 דולר על חוויית VIP של 170 דולר בברודוויי? זו גאווה ישראלית טהורה שמנצחת את השיטה! פטריסיה עיקמה את האף בחיוך, והערב הפך לערב קברט אמריקאי מטורף ומנצח. 💃🎷

הבוקר נפתח עם הצעה מהחברים הברזילאים של פטריסיה שפשוט אי אפשר לסרב לה: ‘שמעו, יש קניון ענקי ומטורף של אאוטלט בניו ג׳רזי עם מותגי על במחירים מצחיקים. חייבים לנסוע!’ אמרתי לעצמי, נו טוב, נזרום איתם לקניות קצרות של שעתיים-שלוש ונסגור עניין. חצינו את הגבול לניו ג׳רזי ונכנסנו אל מתחם האאוטלט העצום Jersey Gardens. באותו שבריר שנייה נפתחו שערי הגיהנום של השופינג האמריקאי! 🛒💸

מה שתוכנן כסיבוב קצר הפך למרתון פסיכי של 8 שעות שלמות! פטריסיה והחברים מברזיל פשוט איבדו את השפיות. הבחורה הסתערה על החנויות ומילאה שקיות ענק של תיקי יוקרה של מייקל קורס, הרים של חולצות, ותחתונים בריח גן עדן של ויקטוריה׳ס סיקרט (Victoria’s Secret) – מה לא היה שם! 👙👜 כדי לא לצאת בידיים ריקות, הפעלתי את החושים החדים שלי וצדתי כמה מציאות מטורפות בסטייל שלי: מצאתי חולצות ובגדים של טומי הילפיגר (Tommy Hilfiger) במחיר מצחיק של 20 דולר לפריט, משקפי שמש משגעות ותיק איכותי.

החלק שלי נגמר מהר, אבל אז החל הסיוט האמיתי. שעה עוברת, שעתיים עוברות, ואני עומדת שם ומחכה שהחבורה הבינלאומית הזו תסיים לבחון כל פריט בקניון. הרגליים שלי כבר צעקו הצילו, והסבלנות הישראלית שלי פקעה לחלוטין. הבנתי שזה לא הולך להיגמר בקרוב, ועשיתי מעשה של מקצוענית: פתחתי את האפליקציה, נטשתי את כולם בלב הקניון, ולקחתי אובר (Uber) אחד ארוך חזרה לדירה המדהימה שלנו במנהטן! 🚙💨

הגעתי לדירה, נשכבתי מול הנוף המשגע של נהר ההדסון למנוחת מלכים אמיתית בשקט ובשלווה. והפטפטנים חובבי המותגים? הם חזרו מהקניון רק בשעת לילה מאוחרת, מותשים לחלוטין. המונית שלהם הייתה כל כך מפוצצת בשקיות, שלא היה להן מקום בתא המטען – הנהג הניח את כולן במושב האחורי ממש על הברכיים של פטריסיה! השוער של הבניין והיא נאלצו לרדת ולעלות במעלית מספר פעמים כמו סבלים כדי להביא את כל ערימות השופינג לתוך הדירה. חחח, שופינג זה נחמד, חברים – אבל לדעת מתי לפרוש בשיא זה כבר אמנות! 😎🛋️

הבוקר של יום הפרידה הגיע. פטריסיה ארזה את ערימות הבגדים וקילוגרמי ה-M&M׳s מהטיימס סקוור, ויצאה מוקדם יותר לכיוון שדה התעופה כדי לתפוס את הטיסה שלה באייר פראנס. אני, לעומת זאת, לקחתי את הזמן שלי ברוגע, נפרדתי מהנוף של נהר ההדסון, עליתי על מונית ונסעתי חזרה לניו ג׳רזי לטיסה המפנקת שלי במחלקת העסקים של חברת French Bee. ✈️👑

הטיסה חזרה הייתה הצגה שנייה ומושלמת של פינוק. שוב התרווחתי במושב המיטה הענקי שלי, שלחתי רגליים קדימה, ונהניתי מתפריט השף, מהיין המשובח ומטיסה חלקה לחלוטין מעל האוקיינוס האטלנטי. בזמן שפטריסיה מעבירה טיסה צפופה במחלקת תיירים, אני ישנתי כמו מלכה כל הדרך אל עבר היעד הבא. 💅

ובתיק? שקיות שלמות של שוקולד אמריקאי, ממתקים ופינוקים שקניתי בניו יורק. הברחות שוקולד בינלאומיות – זה כבר מסורת! 🍫😄

בגלל הפרשי השעות, פטריסיה נחתה בפריז שעתיים לפניי והגיעה ישר לדירה המוכרת שלה ברובע ה-5 של פריז. אני נחתתי אחריה, לקחתי מונית והגעתי לפגוש אותה בדירה. הנחתי את התיקים, נשמתי עמוק – ואז הטלפון שלי מצפצף. 😱

ההודעה שהחסירה לי פעימה בלב: כל הטיסות מפריז לישראל מבוטלות לחלוטין!

באותו שבריר שנייה נחתה עליי המציאות המשוגעת. נכנסתי ללחץ מטורף – ערב ראש השנה כבר ממש מחר, אחותי היקרה מארחת את כל המשפחה לחג, ואין שום סיכוי בעולם שאני נשארת תקועה בצרפת ומפספסת את ארוחת החג המשפחתית! כמדריכת טיולים מנוסה שלוקחת הכל בקוליות ולא נבהלת מבלגנים, הבנתי מיד שאני צריכה לקחת את העניינים לידיים. הפעלתי חמ״ל שלם מהנייד, הרמתי טלפונים, הפעלתי קשרים מטורפים בכל עולם התעופה, והצלחתי לעשות את הבלתי יאומן: צדתי את המקום האחד, היחיד והאחרון שנותר על טיסה של חברת ישראייר שיוצאת למחרת בבוקר אל עבר תל אביב, אבל מאיפה? מהאי רודוס ביוון! 🎯🇬🇷

לא חשבתי פעמיים. נפרדתי מפטריסיה בריצה, ארזתי את עצמי, קניתי כרטיסים ועליתי על רכבת אווירית מטורפת: טסתי מפריז ישירות לאתונה, מאתונה לקחתי טיסת המשך לרודוס, והגעתי לאי היווני בשעת לילה מאוחרת. מצאתי מלון קטן וחמוד ממש ליד שדה התעופה, שמתי ראש, ישנתי שעתיים מתוחות במיוחד, וב-9 בבוקר כבר התייצבתי כמו חיילת על הטיסה של ישראייר הביתה. ✈️💨

כשהגלגלים של המטוס נגעו סוף סוף במסלול של נמל התעופה בן גוריון, נפלטה לי אנחת רווחה עצומה מהפה. הגעתי הביתה!

ביציאה מהטרמינל חיכה לי המחזה הכי יפה והכי ממיס בעולם – הבן האהוב שלי, ה-VIP האמיתי שלי, שעמד שם בכניסה לשדה וחיבק אותי חזק. שום מחלקת עסקים בעולם לא יכולה להתחרות בחיבוק הזה אחרי יממה שלמה של טיסות ומילוט בינלאומי! חזרתי לארץ עייפה ומרוסקת, אבל עשיתי את זה: הגעתי בזמן לשולחן החג של אחותי, עם הצעצועים ממנהטן והלבנדר מצרפת. 🇮🇱❤️🍏